תומר רשף: "הספרות הקונבנציונלית בטח שלא מדברת בעברית לקהל הישראלי, ולכן זה לא עובד להם"
בעלת המספרה התל־אביבית המיתולוגית תומר ושלי מספרות, שפעלה במשך 16 שנים, מדברת על האג'נדה של גישת הספרות הטבעית ונותנת הצצה אל מתחת למכסה המנוע של תעשיית הספרות בארץ
"הבנו שיש לנו שם ובאזז מטורף. עד המעבר ללבונטין הספקנו לבנות לעצמנו שם ברוטשילד והיינו 'אימפריה', אבל בוא, כלכלית זה בטח שלא היה אימפריה". כך נזכרת השבוע תומר רשף (49), מבעלות המספרה המיתולוגית 'תומר ושלי מספרות', שכמעט כל תל־אביבית (ותל־אביבים) משנתון דור ה־X הכירה.
הסיפור של המספרה החשובה הזאת, שפעלה מתוך אג'נדה מהפכנית (לא פחות) המקדמת ומיישמת גישה טבעית לעיצוב שיער – בלי כימיקלים, בלי החלקות ובלי פנפונים, מתחיל בשנת 2001 בשדרות רוטשילד בתל אביב תחת השם 'תומר רשף מספרת'. לאחר שש שנים המקום הועתק לרחוב לבונטין בגן החשמל, ובהמשך (11 שנים מהפתיחה, ליתר דיוק) השם שונה ל'תומר ושלי מספרות' כאשר שלי אמבר, שעבדה בעסק משנתו השנייה, הפכה שותפה. המספרה לבסוף נסגרה באוגוסט 2017 לאחר פעילות רצופה במשך 16 שנים.
מה המספרה היתה בשבילך?
"בשבילי זה היה מקום שכיף לעבוד בו, מקום שעסוק בלקוחות במקום באגו של הספרים. וזו מבחינתי פריצת דרך בתחום. לפי הפידבקים שקיבלתי, זה היה מקום ביתי, בגובה העיניים, לא עשו בו מניפולציות, אנשים קבעו תור והתקבלו במועד, ולא 'ייבשו' אותם בתור שלוש שעות, כמו שקורה במספרות נחשבות רבות רק בגלל שהספרים עסוקים. אמנם המיקום היה בתל אביב, במרכז ההתרחשות, אבל היתה אווירה שאפשרה לכל אחד ואחת, ולא משנה מאיפה הגיעו מרחבי הארץ, להיות מי שהוא או היא רוצה להיות, ללא ההכרח להיות תמיד נורא מגניב, נורא מעודכן, נורא תל אביבי, לא היה במקום שלנו את כל הגועל נפש הזה, לא את הפוזה ולא מוסכמות של קורבנות אופנה.
האג'נדה הטבעית
הרעיון מאחורי המספרה היה להביא לידי ביטוי את הדרך של רשף במקצוע הספרות. "מעולם לא למדתי לעשות החלקות", היא מדגישה, "והתפתחתי מתוך הידיעה שעושים עם השיער מה שהוא יכול ולא מה שהוא לא יכול באופן טבעי. אם הספרות הקונבנציונלית מסוגלת לעשות לשיער כל דבר שהוא לא יכול לעשות בעצמו, אצלי זה היה הפוך. אפשר לעשות עם השיער הרבה דברים בשיתוף פעולה".
מי היווה השראה ליישום שיטת הספרות הטבעית? או שאת היית הראשונה?
"אני לא יכולה להגיד שהייתי ה־חלוצה, יש ספרים נוספים שעובדים לפי השיטה והאג'נדה. התמחיתי אצל לימור סיאקי, שיש לה מספרה עם עמדות בודדות ביוסף הנשיא (בין הרחובות שינקין ובלפור בתל אביב; א"ד). יישום שיטות העבודה, תוך כדי שאני מלמדת עוד אנשים לגזור ולחשוב בצורה מסוימת, אלה דברים שהתפתחו אצלי בדרך. הפנטזיה שלי היא שלפחות בכל עיר תהיה מספרה שמדברת בשפה הזו, או כמו שאני קוראת לזה: ספרות שמדברת בעברית לקהל ישראלי. הספרות הקונבנציונלית בטח שלא עושה את זה, ולכן זה לא עובד להם".
קורס ספרות מאפס למאה
רשף פתחה את קורס הספרות הטבעית הראשון כחמש שנים לאחר פתיחת המספרה בשדרות רוטשילד. בימים אלה רשף מעבירה את הקורס שלה בסטודיו ששכרה בתל אביב ומתפעלת את עמוד הפייסבוק "תומרשף מלמדת". "מה שאני מלמדת במסגרתו עד היום קשור לאיך ניגשים, איך יודעים, איך מפענחים את הבנאדם, את השיער כדי לדייק בזמן אמת תספורת שמתאימה למאוויים של הבנאדם באותו יום", היא אומרת. "המטרה היא להוציא לעולם ספריות טובות שעסוקות בלקוחות שלהן ובאמת ממשות פנטזיות, ופחות עוסקות בדחיפת מוצרים והתחנפות".
הקורס המלא של רשף הנקרא 'מאפס למאה' כולל 27 מפגשים בקבוצות המונות ארבע משתתפות ("בינתיים מגיעות רק בנות והלוואי שיבואו גם בנים"), ומתאים לאנשים שלא היו ספרים בעברם. "זה יוצא כחצי שנה ובגלל החגים הקורס נמשך מעט יותר, בערך שבעה חודשים", היא מסבירה.
עבור אנשים בעלי רקע של לימודים או עבודה (או שניהם) בשיטת הספרות הקונבנציולית, שמגיעים לשיעורים הפרטיים (או טיפים, כלשונה; א"ד) של רשף, הקושי להבין את ההדרכה הוא משמעותי. "מאוד קשה להם להבין אותי", מספרת רשף. "ניסיתי וזה קשה לשנות להם את ההארד־דיסק. לכן בשביל אלה שכן היו ספרים אני מתאימה שיעורים פרטניים שבהם אני מתאימה את עצמי אליהם".
מתי נדלקת על מקצוע הספרות?
"לא נדלקתי על זה, די הימרתי על זה. אין לי בגרות, בלי פסיכומטרי, בלי אופציה לפסיכומטרי, ולמעשה הגעתי לספרות במקרה כי חיפשתי מקצוע שלא מצריך לעמוד בדרישות הסף הללו, וגם לא יקר מדי. זו היתה בחירה אקראית. חשבתי שפשוט אעבוד אצל מישהו במספרה כחופפת־צובעת, ואעשה את שאר המטלות השוטפות של העסק תמורת משכורת צנועה ולא מספיקה, אבל החיים גלגלו אותי בדרך אחרת לגמרי".
איך את רואה היום את תחום המספרות בארץ ולאן הוא הולך, או צריך ללכת, לתפיסתך?
"מהניסיון שלי בתחום, ובגלל שאני מביאה אלטרנטיבה לשוק השולט, אני חושבת שקיים פה משבר אמון מטורף. לצערי, לא מספיק אנשים מודעים למשבר הזה והרוב הכמעט מוחלט הולך להסתפר כצאן לטבח. הספרות השלטת בעצם מחזקת אצל אנשים את התחושה שיש להם בעיה בשיער, ושהפתרונות שלה כביכול יפטרו את האנשים מהתסכול ויציעו תיקון. במקום לעזור לאנשים להסתדר עם מה שיש להם על הראש, עושים להם מהפכים שמשעבדים אותם למספרות, תוך שהם מתחזקים את התפישה שהשיער הוא בעיה. אני רואה פה בעייתיות גדולה מאוד. ספרים, מחוסר ידע, מוכרים החלקות כדי לפתור את עניין הנפח ויובש השיער. אמנם הנפח יורד אחרי תהליך כזה אבל ההחלקות האלה די מחסלות את השיער ואת היכולת שלו להיות בריא, מבריק וחי.
"הקפיטליזם יצר כל כך הרבה שקרים, שאנשים קונים ומשלמים עליהם. בחיים שלי, במציאות שלי, אנשים צריכים להסתפר שלוש-ארבע פעמים בשנה, וזהו. במציאות של המספרות הקונבנציוליות, אנשים נכנסים פעם בחודש למספרה ומורידים שם 700-500 שקלים במקרה הטוב. אצלי זה לא עובד ככה. לקח לי המון זמן להקים חוג לקוחות שעליו יכולתי לסמוך מבחינה כלכלית, והם הביאו אלי עוד לקוחות, ועובדה – הלכה למעשה הם הסתדרו עם השיער שלהם, הם לא עובדים אצלו אלא פשוט חיים איתו בהרמוניה.
הקפיטליזם יצר כל כך הרבה שקרים, שאנשים קונים ומשלמים עליהם. בחיים שלי, במציאות שלי, אנשים צריכים להסתפר שלוש-ארבע פעמים בשנה, וזהו. במציאות של המספרות הקונבנציוליות, אנשים נכנסים פעם בחודש למספרה ומורידים שם 700-500 שקלים במקרה הטוב
"הלקוחות היותר 'קיצוניים' שלי הגיעו אלי למספרה שלוש-ארבע ואפילו חמש פעמים בשנה. אין שום הצדקה ליותר מזה בעיני, ואם התעשייה הזאת מושתתת על יחסי תלות אז אני מציגה גישה הפוכה לגמרי. אני מנסה לשחרר את התלות הזאת, וזה מה שאני מלמדת את הספרים שלי, זה האג'נדה. שיער זה לא בעיה, שיער ישראלי זה לא בעיה, תלתלים זה לא קשרים – אני באמת עסוקה בלנפץ פרדיגמות שטבועות עמוק־עמוק בתוך הראש של הרבה אנשים, שבאמת מתייחסים לשיער כבעיה".
בעצם את טוענת שתחום הספרות, עיצוב השיער, עקום?
"רוב חיי הייתי מסתפרת, כלומר לקוחה. מה שספר מוכן להגיד לך כדי שתשאירי עוד 50 שקלים זה כבר עקום. לא מעניין אותו מה יהיה איתך אחרי שתצאי מהמספרה. אם הוא מפנפן לך את השיער בסוף התספורת כנראה שלמחרת את לא תיראי אותו הדבר. במקרה הטוב תאהבי את התספורת אבל ברוב המקרים זה נראה לא דומה לכלום. ואם אני לא אתחיל ללכת לספר שיפנפן אותי, או אלמד לפנפן את עצמי ואסתפק באיזה כמעט, אז אני לא אוכל לאהוב את השיער שלי. בתחושה שלי יש פה בעיה אמיתית. אף אחד לא חושב על הלקוח, אין דרך אחרת להגיד את זה. פה הבעיה, וככל שיהיו יותר ספרים כאלה זה לא יגמר".
האם לדעתך צריכה להיות הסדרה של התחום?
"מישהו צריך לקחת אחריות על התחום הזה ולהגיד שלא כל בחורה עם נפח צריכה לעשות החלקה יפנית, כי זה גומר שערות. אם אנחנו חיים עד גיל 80 עד 120 אז נגיע לגיל 60 בלי שיער. אתן לך דוגמה: בתחילת הדרך התוודעתי לתופעה של הקרחה גברית מקרוב – לא שסבלתי מזה, ואצלנו במשפחה לכל הגברים יש שיער – לא הבנתי כמה זה נפוץ, שכיח וכמה זה עניין אצל גברים. ביום שסגרתי את המספרה, הקרחה נשית התפתחה בצורה מאוד משמעותית בתקופה הזאת. 16 שנה הייתי בעלת עסק, בשבע השנים האחרונות, התגברה כמות הנשים שדיברו איתי על הקרחה נשית, שהיא לא הקרחה כמו של גברים אלא פשוט הידללות מבאסת לאישה מבלי לחלות בסרטן. זה לאבד נשיות נקודה. ההקרחה נוגעת להן במקומות הכי עמוקים, ולדעתי רק ב־16 השנים האלה ראיתי בעסק שלי איך כמות הנשים שדיברו איתי על איבוד שיער עלתה ועלתה כל הזמן. זה מאוד נפוץ היום. כשאני התחלתי, פעם בחצי שנה אולי נכנסה מישהי אחת שדיברה על זה. היום פעם בחודש אני יכולה לפגוש מישהי כזו, וזה מטורף, יש פה הגזמה שקשורה בעיני לכמות הכימיקלים שאנשים מרשים להכניס לשיער שלהם ומתחזקים את המצב. התנהלות התעשייה היום באמת גומרת את השיער ומונעת מהשיער להיות שם, להיות בריא, נינוח וחי".
אולי השינוי נובע מעליית המודעות להקרחה נשית וכך מטבע הדברים יותר נוח להן לדבר על זה.
"נשים מטבען יותר מתייחסות לטיפוח ועיצוב השיער, כל הזמן צריכות לדקדק, לנטר שורשים שלא בקו הצבע, שלא יהיו תלתלים על שיער שהוחלק, הן הרבה יותר מקפידות על זה. המספרה שלנו היתה יותר נשית והרבה שיחות כאלה נפתחו בין נשים. לעומת זאת, לקוחה יכלה לשבת בכיסא של אחד הספרים שעבדו אצלנו בזמן שהוא שואל אותה על מצב השיער שלה אבל לא להיפתח בפניו. מול ספר גבר היא לא תגיד שהיא אחרי לידה ושיש לה תזוזות הורמונליות, וראיתי את זה קורה הלכה למעשה. אישה מול גבר מצמצמת טקסט. כשאישה מול אישה הכל יכול להיפתח – כמה שאשאל יותר כך אקבל יותר אינפורמציה. לכן הרגשתי שנפתח במקום שלנו ערוץ תקשורת בין נשים שקודם לכן לא היה. ואכן, המודעות בהחלט עולה, וזה קשור גם לפרסומות לכל מיני קליניקות שעושות קופות על חרדות של נשים מהתקרחות".
על המודעות להתקרחות נשית: "לקוחה יכלה לשבת בכיסא של אחד הספרים שעבדו אצלנו בזמן שהוא שואל אותה על מצב השיער שלה אבל לא להיפתח בפניו. מול ספר גבר היא לא תגיד שהיא אחרי לידה ושיש לה תזוזות הורמונליות. אישה מול גבר מצמצמת טקסט. כשאישה מול אישה הכל יכול להיפתח, לכן הרגשתי שנפתח במקום שלנו ערוץ תקשורת בין נשים שקודם לכן לא היה. ואכן, המודעות בהחלט עולה, וזה קשור גם לפרסומות לכל מיני קליניקות שעושות קופות על חרדות של נשים מהתקרחות"
ספרי על קשיים ייחודיים בתחום הספרות.
"כל עסק, אם הוא לא עושה כסף שחור יהיה לו מאוד קשה להחזיק מעמד במשך תקופה ארוכה. אנחנו עשינו רק כסף חוקי והיה לזה מחיר כלכלי. בתמחורים שלנו תמיד ניסינו להישאר מעט מתחת לסכומים של השמות הגדולים, שעמדו במקביל אלינו מבחינת מוניטין, כי תספורת זה מוצר או שירות שיש לצרוך שלוש-ארבע פעמים בשנה לכל היותר. תמיד ניסינו לשמור על מחיר שפוי ושווה לכל נפש, שכל אחד יוכל להסתפר, ויש לזה מחירים כלכליים גבוהים לבעל העסק. הרבה מקומות עושים בשחור, כי המדינה עושקת. הרגע שבו החלטנו לסגור את המספרה שלנו היה קשור המון בלדעת מה נדרש מאיתנו בשלב הבא לעומת כמה זה ישתלם לנו על סמך הניסיון שלנו. והיה איזה רגע שבו שלושתנו (היו שלושה שותפים בעסק בסופו של דבר; א"ד) הבנו שאין לנו כוחות להשקיע עוד כדי לגדול עוד, בידיעה שאם עושים כסף באופן חוקי נשארים עם מעט מאוד בסוף החודש. גם כשהמספרה הכניסה יותר, אנחנו השותפים לא באמת הצלחנו להרוויח יותר. בנוסף לזה, מספרה בתל אביב תמיד מאוימת מסטיגמת הפלצנית־תופסת־תחת שמדביקים ברחוב, ואני יכולה להגיד שהקפדנו לא להגיע לשם לפחות לא ברמת התמחור, אבל בכל זאת לא ניצלנו מסיטואציות כאלה. קרה שאמרו לנו שאנחנו פלצנים, תופסים מעצמנו, לוקח הרבה זמן לקבוע תור אצלנו, שאנחנו לא מקבלים לקוחות מאחרים – אנשים מוצאים על מה ליפול עליך בכל מצב. כמישהי שעשתה רק כסף חוקי – ועברתי שלוש ביקורות של מס הכנסה לאורך השנים, ובשלישית הבנאדם בא, שתה קפה והלך כי כבר הכיר אותי – היה שווה בשביל השקט הנפשי. אבל מעבר לזה זה בלתי אפשרי והחלטנו לסגור. הקושי שלנו להחזיק את העסק בשנים האחרונות רק גדל וגדל, ואז התחילו העבודות על הרכבת הקלה וחצי מהתל־אביבים הפסיקו לבוא אלינו".
עבודות הרכבת הקלה היו סיבה מרכזית להחלטה שלכם לסגור?
"לגמרי. זה פשוט גמר עלינו. הבנו שצריך לעשות שינוי גדול, כמו לעבור למיקום נגיש יותר לכולם, אבל בהיבט הכלכלי כבר לא יכולנו להתחייב למהלך בסדר גודל כזה. ישבנו בגן החשמל, יותר מ־50% מהלקוחות שלנו באו מחוץ לעיר, כבר במעבר מרוטשילד ללבונטין הפסדנו לקוחות תל־אביבים, ולך תגיד עכשיו למי שלא גר בתל אביב לבוא למקום שיותר קשה מהרגיל לחנות בסביבתו. חד משמעית, זה הוריד לנו עבודה. והדבר הבא שהיינו צריכים לעשות זה לעבור לנמל כדי שיהיו מקומות חניה ויהיה גם חלל בגודל המתאים לנו, והוא יעלה לנו פי 17 יותר יקר, ויש גם את עלות השיפוץ, ואנחנו תמיד עשינו שיפוצים גדולים יחסית, ופשוט עצרנו רגע וחשבנו שאין לנו רצון להגדיל יותר את החובות שלנו, שיקח לנו עוד עשר שנים להחזיר".
מהי בכל זאת העצה החשובה ביותר שהיית נותנת לעוסקת שרוצה לפתוח היום מספרה בתל אביב?
"בהסתמך על ניסיוני, מצד אחד, להישאר בגובה העיניים עם הלקוחות, שזו חוויה מתקנת לענף הספרות הקונבנציונלית, ואנשים בהחלט משוועים לגובה העיניים מבעלי מקצוע בכלל ומספרים בפרט. ומצד שני, תיקחו יותר כסף ממה שאני לקחתי (צוחקת)".
המאמר נכתב ע"י אורי דיין
עורך תוכן, כותב ומתרגם בין השאר מגזין ו/או אקטואליה-חדשות בנושאי עסקים, תרבות, נדל"ן וכלכלה.
|
האם הכתבה הועילה לך? (0 הצבעות, 0 מתוך 5) |
עוד מאמרים בנושא |
הוסף תגובה חדשה
תגובתך התקבלה, ותפורסם בכפוף לשיקולי העורך.