חללי עבודה משותפים: המשך המהפכה או היפוך מגמה?

התופעה המשרדית של עבודה בחלל משותף (Open Space), בין אם מתקיימת במסגרת החברה שמעסיקה אותנו או בין אם אנחנו עובדים בשביל עצמנו כעצמאים או כפרילנסרים ששוכרים משרד או כיסא חם במתחם קו־וורקינג נחשק ומעוצב לעילה במרכז העיר, נמצאת בצמיחה משמעותית ומתמדת בשנים האחרונות. יחד עם זאת מתגלים סדקים בטרנד העולמי שלעתים אף מציע לנו האבים ברחבי העולם, אירועי תוכן, מטבח מאובזר, שירותי הדפסה ומזכירות, ולמעשה הכל על מנת שנקרא לעצמנו קהילה. לחילופין, האם המרחב המשרדי הקונבנציונלי בדרכו לעשות קאמבק, בדומה לתחום הריטייל שבאדיבות אמזון מסמן מעין חזרה – לפחות חלקית – לחנויות קמעונאיות פיזיות?

מנכ"ל WeWork ישראל: חללי קו־וורקינג אינם טרנד חולף

לדברי בנג'י זינגר, מנכ"ל WeWork ישראל, המילניאלס (דור ה־Y) מהווים 50% משוק העבודה וכמעט 100% מהאנשים שיושבים בחללי העבודה המשותפים של החברה. "אנחנו רואים שיש להם רצון להיות בקהילה, לקבל השראה ולהיות בסביבה יותר שיתופית". סביבת העבודה, לפי זינגר, עוברת מעין אבולוציה כתוצאה משינויים גדולים ומשמעותיים מאוד בשוק העבודה, וזאת בזכות יצירתיות, חדשנות ועבודת צוות.

סקר של איפסוס (Ipsos), חברה עולמית לייעוץ וחקר שווקים בעלת מטה בפריז, עבור WeWork העולמית בחן את הקשר בין סביבת העבודה לבין פרודוקטיביות של העובד ותחושת הסיפוק שלו ממקום העבודה, בקרב 4,000 עובדים ועובדות בארצות הברית, גרמניה, בריטניה וצרפת. לפי הסקר, רוב העובדים המתארים עצמם כשבעי רצון מעבודתם דירגו "הזדמנויות לעבוד בצוות שיתופי" כדרך הטובה ביותר לקדם את הקריירה שלהם – כ־70% מהם העידו כי הם משתפים פעולה עם גורמים חיצוניים לעבודתם. בארצות הברית, העובדים בחללי WeWork העידו כי האינטרקציה גורמת להם להרגיש פרודוקטיביים יותר, מספקת להם השראה ומסייעת להם להגיע להישגים המקדמים אותם מקצועית, וזאת בשיעור כפול מאלה שאינם שבעי רצון מעבודתם. פחות ממחצית מהעובדים שאינם מרוצים מעבודתם משתפים פעולה עם גורמים חיצוניים לעבודתם.

אמנם לפי הסקר שנערך על ידי איפסוס נראה כי שיתוף פעולה הוא המפתח לשביעות רצון של עובדים, אולם ממחקרים אחרים עולה כי עבודה באופן ספייס דווקא מפחיתה פרודוקטיביות ולא בהכרח מעודדת שיתוף פעולה.

"מעט מאוד מהשטחים שלנו הם אופן ספייס, אולי 5% מחלל העבודה ב־WeWork", מציין זינגר, שמודע למספר מחקרים של הארוורד העוסקים בחוסר שביעות רצון של עובדים במקומות עבודה. "אנחנו רואים שיש הרבה מאוד אנשים בעולם שמחפשים עבודה עם יותר משמעות. אין קשר בין החלל שבו העובד יושב, גם אם זה בחדר פרטי או חדר משותף, לבין שביעות הרצון בעבודה. אנחנו רואים את זה הכי חזק בתחומי הבנקאות או במגזר הציבורי, שם מוקצים 25-20 מ"ר לאדם ושביעות הרצון של העובדים היא הכי נמוכה. ב־WeWork, עם 10-5 מ"ר לאדם, יש שביעות רצון גבוהה יותר".

לדעת זינגר חללי העבודה המשותפים אינם טרנד חולף, וכי לא נראה בעוד כמה שנים חברות שחוזרות למבנה המשרדים הרגיל, אלא השאלה תהיה כמה מהמשרדים המוכרים יהפכו למשותפים. כמה שדעה זו לא מפתיעה, לא ניתן להתעלם מהגידול המשמעותי בעמדות עבודה בקו־וורקינג: לפי WeWork, הוקמו על ידם כ־7,000 עמדות עבודה בחמש השנים האחרונות, וב־2019 בלבד בחברה מתכוונים להקים 10,000 עמדות נוספות ברחבי העולם.

צילום: Wonderlane/Unsplash

אופן ספייס: ירידה דרסטית בפרודוקטיביות

לעומת זאת, מחקר של אוניברסיטת הרווארד, שפורסם בכתב העת Philosophical Transactions of the Royal Society B, גורס כי היתרונות של עבודה באופן ספייס לא באמת מתקיימים בפועל, ולמעשה תפיסת עיצוב הפנים הזו יותר מזיקה ממועילה. החוקרים ניטרו באמצעות חיישנים אינטראקציות פנים־אל־פנים, טון דיבור, קרבה, מיקום, תנועת גוף ופעילות של 150 עובדים בשני תאגידים רב־לאומיים גדולים, שעשו את המעבר מחלל משרדים קונבנציונלי (המחולק לחדרים) למודל אופן ספייס. להפתעת החוקרים, בניגוד לתפיסה הרווחת ולפיה עבודה באופן ספייס מגבירה בהכרח פעולות גומלין בין העובדים, ממצאי המחקר הראו צניחה של 70% בכמות המפגשים והאינטראקציות פנים־אל־פנים, ובהתאמה ירידה בשיעור דומה בפרודוקטיביות של העובדים והעובדות במחלקות השונות. לטענת החוקרים מדובר במחקר ראשון מסוגו, שכן בעבר בדיקות בנושא עבודה באופן ספייס התבססו על איסוף תשובות סובייקטיביות של הנחקרים על שאלונים.

הסיבות לתוצאות המפתיעות הללו, על פי החוקרים, נעוצות בעובדה שהעובדים יושבים בקרבה גדולה אחד לשני, בעודם חרדים לפרטיות ולזמן העבודה שלהם, ולכן הם רוצים לבודד את עצמם מהרעש וההמולה שמסביבם. זו גם הסיבה שרבים מרכיבים אוזניות ומאזינים למוזיקה, מה שכביכול מאפשר להם להתרכז במשימותיהם, ומשרת את רצונם להיראות עסוקים בנוכחות יותר אנשים ולא לפטפט פנים־אל־פנים.

חללים יפים אבל לא פרקטיים

"להערכתי, החללים הפתוחים מפחיתים פרודוקטיביות ביותר מ־20 אחוז", אומר תוכניתן עצמאי מהמרכז. "העתיד הוא משרדים קטנים הנותנים שקט ופרטיות. משום מה, חברות ההייטק משלמות לעובד הון יחסי, משכורות של כ־35 אלף שקלים, ונותנות לו שקט אפקטיבי בכ־2 מ"ר. אני שוכר לבד חדר גדול במשרד ב־1,500 שקלים לחודש בלי כל השטויות מסביב... החללים הפתוחים לא פרקטיים למרות שנוצרו בידי אדריכלי פנים כישרוניים, ושם אני פשוט מרגיש שאני לא עובד".

העתיד הוא משרדים קטנים הנותנים שקט ופרטיות. משום מה, חברות ההייטק משלמות לעובד הון יחסי, משכורות של כ־35 אלף שקלים, ונותנות לו שקט אפקטיבי בכ־2 מ"ר. אני שוכר לבד חדר גדול במשרד ב־1,500 שקלים לחודש בלי כל השטויות מסביב... החללים הפתוחים לא פרקטיים למרות שנוצרו בידי אדריכלי פנים כישרוניים, ושם אני פשוט מרגיש שאני לא עובד

תוכניתן עצמאי מהמרכז

מ', פרילנסרית מדרום תל אביב בתחום הלייפסטייל, אומרת כי בחלל עבודה משותף היא בהחלט חשה יותר פרודוקטיבית. "אני באה לכאן בגלל סביבת העבודה נטול הסחות הדעת", היא מסבירה. "בבית, למשל, אני לא מצליחה לסיים משימות במהירות שהייתי רוצה כי תמיד צצות מטלות הבית שמסיטות אותי מלעבוד – כלים בכיור, קיפול כביסה או אבק על הטלוויזיה".

המאמר נכתב ע"י אורי דיין

עורך תוכן, כותב ומתרגם בין השאר מגזין ו/או אקטואליה-חדשות בנושאי עסקים, תרבות, נדל"ן וכלכלה.

לכל המאמרים >>